ס"ק 33320-11-11

תקציר

התיק דן בייצוג עובדים המועסקים על פי חוזים אישיים בשירות המדינה בישראל. המבקשים ביקשו להיות מוכרים כארגון העובדים היציג עבור עובדים אלה לנהל משא ומתן עם המדינה על הסדרת תנאי העסקתם. בית הדין קבע כי יש להכיר בעובדים בחוזים אישיים כיחידת מיקוח נפרדת מאותם עובדים שתנאי העסקתם מוסדרים בהסכמים קיבוציים ומיוצגים על ידי ההסתדרות. המבקשים הוכרו כארגון עובדים אך לא כארגון עובדים מייצג, שכן לא הוכיחו כי חבריהם מהווים שליש מבעלי החוזים האישיים המועסקים בשירות המדינה. לפיכך, המדינה לא הייתה מחויבת לנהל משא ומתן עם המבקשים להסדרת מעמדם של העובדים בחוזים אישיים באמצעות הסכמים קיבוציים. בית המשפט הדגיש את הזכות לחופש ההתאגדות וקבע כי על המשיבים לכבד זכות זו, תוך שהוא מציין גם כי בקשת המבקשים לסעד גורף הייתה מוקדמת מדי.