ת"א 36704-04-20

תקציר

התובעת, חברה שבבעלותה רשת בתי קפה/מסעדות פופולרית, הגישה תביעה נגד שלושה נתבעים שהיו זכיינים של אחד מסניפיה. התובעת ביקשה לאכוף הסכם זיכיון, אותו ביקשו הנתבעים לבטל, וטענה כי מעשי הנתבעים גרמו לה נזקים שונים. הנתבעים טענו כי הסכם הזיכיון הסתיים וכי זכותם לסיים אותו מבלי שייאלצו להמשיך לפעול תחתיו. עוד טענו מנגד כי התובעת גרמה להם הפסדים כספיים בשל התנהלותה חסרת תום הלב ואי מילוי התחייבויותיה על פי ההסכם. לאחר מספר שלבים פרוצדורליים ודיונים, פעל התובע להפסקת התביעה על מנת שיוכל להגיש תביעה שכנגד בתביעה נפרדת שהגיש אחד הנתבעים נגד התובע בבית משפט השלום. הנתבעים התנגדו לבקשה זו. בית המשפט הכיר בכך שזכותם של התובעים להביא את תביעתם בפני כל ערכאה מוסמכת, אך הוא חלק על נימוקיהם והגיע למסקנה כי הבקשה נועדה להחליף את ההרכב הדן בתיק. בית המשפט הדגיש את השלב המתקדם של ההליכים בבית המשפט המחוזי ואת עילות התביעה והסעדים השונים המבוקשים בשתי התביעות. נמצא כי מתן אפשרות לתובע להפסיק את הפעולה יוביל לחוסר יעילות, עיכוב ואולי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לפיכך, החליט בית המשפט כי אם התובע יתעקש להפסיק את התביעה, הוא ידחה את התביעה כמעשה של בית המשפט, דבר שימנע מהתובע להגיש את אותה תביעה שוב. הראיות בתיק נקבעו להישמע כמתוכנן, והתובע לא נדרש לשלם הוצאות, שכן בית המשפט לא היה שבע רצון מעיתוי ואופן הגשת תביעתו של הנתבע.