ע"פ 6864/03

תקציר

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עסק בהרשעתם של מיכה רוקנשטיין ומאיר חביב בקשירת קשר לביצוע פשע ושוד בכנופיה. שניהם נידונו לעונשי מאסר, כאשר רוקנשטיין קיבל תשע שנים וחביב שבע, בעקבות ערעור על הרשעתם הראשונית. האישומים נבעו משוד מתוכנן בקפידה במלטש היהלומים שפיצר-כהן, במסגרתו אילצו המערערים, בתחפושות ובאקדחים, עובדים לפתוח כספת וגנבו יהלומים בשווי 300,000 דולר. ההרשעה הסתמכה במידה רבה על ראיות וידאו ממצלמות בבניין, למרות שמצלמה אחת נחבלה. רוקנשטיין חלק על מעורבותו וטען לביקור תמים, בעוד חביב הכחיש שהוא האיש "המזוקן" שזוהה על ידי שוטרים המכירים אותו. עם זאת, ההגנות שלהם לא נשמרו כאמינות. ניסיונו של רוקנשטיין להרחיק את עצמו התערער בשל אי הקפדה על תיאור עקבי של האירועים, וחקירות חשפו את זיקתו הבלתי מוסברת להימנעות מהשארת טביעות אצבע ואת השינוי במראהו. חביב, שנמצא לאחר חודשים במסתור, שינה גם את מראהו לאחר השוד, מה שהטיל ספק נוסף בטענותיו לחפותו. בית המשפט, אף שעמד בפני ראיות נסיבתיות ועדויות מומחים שהטילו ספק בזיהויו של חביב, נתן עדיפות לזיהוי החזותי המאומת של השוטרים ולהתנהגותו של חביב לאחר ביצוע העבירה, מה שהוביל להרשעה מתמשכת. למרות ויכוחים על זהות ופערי ראיות, חומרת הפשע ותעוזתו, יחד עם הרישום הפלילי העשיר של שני הנאשמים, הצדיקו את עונשם הממושך וסימנו אותם כמסוכנים משמעותיים לשלום הציבור. לפיכך, ערכאת הערעור, בהסכמתה עם פסק הדין הראשוני, דחתה את הערעורים, תוך הדגשת משקלה של ההתנהגות המפלילה וההזדהות המתמשכת על פני כל ליקוי ראייתי לכאורה.