ת"א 2133/04

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך עסקי מורכב בין התובעת, אקרמן, לבין הנתבעים. אקרמן, שהחזיק ב-25% מחברה בשם אירופלקס ישראל בע"מ ושימש כמנהלה, התקשר בשורה של הסכמים עם א.ד.א אחזקות בע"מ ועם בעלי מניותיה (הנתבעים). על פי הסכמים אלה, אקרמן ובעלי מניות נוספים יעבירו את מניותיהם באירופלקס ל-ADA בתמורה לשחרורם מערבויות אישיות הקשורות לפעילות החברה. בנוסף, חתם אקרמן על הסכם נפרד בשם "סיכום העקרונות", שחייב אותו לבצע תשלומים מסוימים ולהעמיד ערבויות ל-ADA. אקרמן טען כי חתם על סיכום העקרונות תחת כפייה ואיומים מצד הנתבעים, שלא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם. בית המשפט קיבל את טענותיו של אקרמן, הכיר בהיעדר היגיון כלכלי בהתחייבויותיו ומצא ראיות לכפייה שהפעילו הנתבעים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעים הפרו את תמצית העקרונות, שכן לא מילאו אף אחת מהתחייבויותיהם, בעוד אקרמן מילא את חובותיו. בעקבות זאת ביטל בית המשפט את ההסכם והורה לנתבעים להשיב לאקרמן ביחד ולחוד את הסכומים ששילם על פיו, בסך כולל של 600 אלף שקל. סכום זה כלל 300,000 ₪ בגין "אופציות רכישה" ועוד 300,000 ₪ בגין ערבויות חלוטות. עם זאת, אקרמן נדרש להשיב 75 אלף שקל, שקיבל על פי ההסכם, בניכוי אותם מהסכומים שנפסקו לו. בית המשפט גם הורה לנתבעים לשלם לאקרמן 50,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני, עוגמת נפש וסבל שנגרם להם כתוצאה מהתנהגותם. באשר לתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, דחה אותה בית המשפט בקובעו כי הם היו מודעים היטב לקשיים הפיננסיים של אירופלקס ולקחו במודע את הסיכון בכך שהמשיכו בהסכם העברת המניות. לנתבעים היו הזדמנויות רבות לבחון את מצבה הפיננסי של החברה אך בחרו שלא לעשות כן, ורשלנותם ערערה את טענותיהם למצג שווא מצד אקרמן. זאת ועוד, דברי הנתבעים עצמם בהליכים בבית הדין לעבודה סתרו את טענותיהם בדבר מצבה הפיננסי של אירופלקס, תוך שימוש בדוקטרינת ההשתק השיפוטי. היעדרם של עדי מפתח והיעדר ראיות החלישו אף הם את טענתם הנגדית של הנתבעים. לסיכום, התביעה העיקרית שהגיש אקרמן התקבלה, וכתוצאה מכך חויבו הנתבעים לשלם לו 575,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. התביעה שכנגד נדחתה, והנתבעים חויבו לשאת בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובתו של אקרמן ב-28 ביולי 2009.