תמ"ש 67355-03-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בעסקאות סותרות במקרקעין הנוגעות למספר חלקות קרקע. המקרה הוא בין אח ואחות, שהיו ילדיו של אב שנפטר, לבין בנה של האחות (אחיינו של האח). האחות, שהיא הנתבעת, טוענת כי אולצה תחת איומים באלימות מצד התובע ומשפחתו לחתום לתובע על הקרקע המדוברת. עוד היא טוענת כי התובע ובני משפחתו התנהגו בצורה מחפירה, מה שמצדיק עוד יותר את ביטול המתנה. מנגד, טוען התובע כי הנתבע חתם על מסמכי ההעברה מרצונו ואף פנה לעורך הדין לחתום עליהם. התובעת אף מביאה ראיות לכך שטענותיה של הנתבעת בדבר אלימות מופרכות וכי היא חתמה על ההעברות רק כדי להגן על ילדיה מפני אלימות מדומיינת. הסוגיה המרכזית שבית המשפט צריך להכריע בה היא האם העסקאות הראשונות בין התובעת לנתבעת, או העסקאות המאוחרות יותר בין הנתבעת לבנה, צריכות לגבור. העסקאות המאוחרות יותר נרשמו, אך בית המשפט מוצא כי הדבר נבע מטעות של רשם המקרקעין, וכי הנתבעת ידעה על העסקאות המוקדמות יותר כאשר ביצעה את העסקאות המאוחרות יותר. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי העסקאות הראשונות תקפות ויש לתת להן עדיפות. לפיכך, היא מורה על ביטול כל העסקאות בין הנתבעת לבנה, ומורה ללשכת רישום המקרקעין לבטל את שמו של הבן מרישומי המקרקעין. בית המשפט אף מורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. פסק דין זה מעדיף את טענות התובעת תוך שהוא דוחה את טענות הנתבעים, וקובע כי חתימותיה של הנתבעת היו מרצון וכי היא שיתפה פעולה עם בנה כדי לשלול מהתובע את הקרקע במרמה.