עמ"ש 9598-12-14

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג שנפרדו והתגרשו, בנוגע לחלוקת רכושם לאחר פרידתם. לבני הזוג נולדו שני ילדים משותפים, ולאישה נולד ילד נוסף מנישואים קודמים. המועד הקובע לחלוקת הנכסים נקבע ליום 31.1.2004, עת נפרדו בני הזוג. שני הצדדים הגישו ערעורים על החלטת בית משפט קמא בעניין חלוקת הנכסים. הערעורים נגעו לשתי דירות בבעלות בני הזוג, חשבונות בנק המוחזקים בארץ ובחו"ל, משיכת מזומנים, חפצים אישיים ותכולת כספת. האישה טענה כי הגבר לא הצהיר על חלק מנכסיו ומשך סכומי כסף גדולים ללא ידיעתה, ולכן יש להוסיף אותם למסת היתרה. האיש, מצדו, טען כי חלק מהנכסים עברו בירושה או במתנה עבורו, ולכן יש להוציאם מהיתרה. לחילופין, טען כי חלק מהנכסים מוחזקים עבורו בנאמנות, ולכן אין לחלוק ביניהם. בית המשפט מצא כי הטענות ביחס לשתי הדירות, ולחשבונות הבנק המוחזקים בישראל, אינן עולות בקנה אחד עם הדברים שמסר האיש להגנתו, בהם הסכים לחלוקה שווה של כל הרכוש. עוד קבע בית המשפט כי טענת האמון הועלתה באיחור משמעותי, ולא נתמכה בראיות משכנעות כלשהן. באשר לחשבון הבנק הזר שבידי האישה, קיבל בית המשפט את טענת הגבר כי יש לכלול את החשבון במסת היתרה, ומתח ביקורת על האישה על ניסיונה להסתיר את החשבון ועל התנהגותה המטעה במהלך המשפט. בית המשפט דחה את טענת האישה כי סכומי כסף גדולים נמשכו ללא ידיעתה, וקבע כי היא לא סיפקה כל ראיה שתתמוך בטענה זו, וכי ספק רב אם לגבר לא יהיו ראיות לעסקאות אלה שנים לאחר שהתרחשו. באשר לתכולת הכספת, קבע בית המשפט כי מאחר שהאישה לא תבעה את תכולתה קודם לכן במשפט, יש לחלק אותה שווה בשווה בין בני הזוג. עוד קבע בית המשפט כי על כל צד לשמור את חפציו האישיים הנמצאים כיום ברשותו. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין לחלוק את תכולת הבית, שכן האיש לא הביא כל ראיה לגבי שוויה. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט קמא בנוגע לזכויותיה של האישה מעבודה וממוניטין, וקבע כי הגבר לא הוכיח כל עלייה בכושר ההשתכרות של האישה במהלך הנישואין. לבסוף, הורה בית המשפט לתקן טעות טכנית בפסק דינו של בית משפט קמא באשר למועד חישוב שווי הנכסים, וקבע כי הן הערעור והן הערעור הנגדי יידחו, ללא צו להוצאות.