עפ"ת 3472-06-09

תקציר

הערעור מתייחס לעונש שהוטל על נהג חדש שהורשע בנהיגה ללא ליווי בשלושת החודשים הראשונים לאחר קבלת רישיונו. פרקליטו של המערער טען כי הושג הסדר טיעון עם התביעה, לפיו תבקש האחרונה חודשיים פסילה, קנס ופסילה על תנאי. עם זאת, התובע ציין כי אם היה הסכם כלשהו, הוא היה לתקופת הפסילה המינימלית הנדרשת בחוק - שלושה חודשים. בית המשפט ציין כי במהלך הדיונים לא הוזכר הסדר טיעון, וכי הן התביעה והן ההגנה הסכימו כי אין הסדר בנוגע לעונש. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור בקובעו כי לא הושג הסדר טיעון, ואישר את תקופת הפסילה בת שלושת החודשים שהוטלה על ידי בית משפט השלום, בניכוי תקופת הפסילה המנהלית והתקופה שבה הופקד רישיונו של המערער במסגרת הליכי הערעור. בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת של הצדדים בהצגת הסדר טיעון, ושיקול הדעת של בית המשפט בגזר הדין, אינם מוחלטים, ועליהם להביא בחשבון את המינימום החקיקתי. במקרה דנן, נסיבותיו האישיות של המערער לא הצדיקו הפחתת העונש מתחת למינימום הסטטוטורי, מה גם שהוא עבר עבירה חמורה. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב להפקיד את רישיונו לתקופה של חודשיים, בנוסף לתקופת הפסילה המינהלית.