ת"א 2965/04

תקציר

הסכסוך בין התובע, בעל חנות ודירה המושכרת לנתבע, לבין השוכר הנתבע נסוב סביב תשלומי שכר דירה שלא שולמו ואיחורים. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע, בטענה כי האחרון לא שילם את מלוא דמי השכירות ועיכב תשלומים באופן עקבי, ולכן ביקש לפנותו מהדירה ולקבל בחזרה את דמי השכירות שלא שולמו. הנתבע טען כי שילם את דמי השכירות באופן שוטף וכי התובע אינו זכאי לסכומים נוספים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם. ראשית, השופט קבע כי טענת הנתבע לתשלום יתר תקפה. הנתבעת המציאה קבלות המעידות כי דמי השכירות ששולמו היו גבוהים מהסכום הנתבע על ידי התובעת. מאחר שהתובע לא הביא כל ראיה משכנעת לכך, קיבל השופט את טענת הנתבע כי שילם ביתר את דמי השכירות עבור החנות. שנית, השופט דחה את טענת התובע כי הנתבע הסכים לדמי השכירות המוגדלים בכך ששילם אותם באופן עקבי. השופט ציין כי עמדת הנתבע בהליכים משפטיים קודמים ותצהירו הבהירו כי הוא סבור שהוא משלם דמי שכירות הן עבור החנות והן עבור הדירה. לפיכך, המשך תשלומו באותו שיעור לאחר פינוי הדירה לא העיד על הסכמה להעלאת דמי השכירות עבור החנות בלבד. בנוסף, השופט מצא כי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר ביחס לטענתו כי שילם את דמי השכירות במועד או באיחור מינימלי. מהראיות שהוצגו עולה כי עיכובים כלשהם לא היו משמעותיים דיים כדי להצדיק פינוי, מה גם שהנתבע שילם יותר מדמי השכירות הנדרשים. לסיכום, קבעה השופטת כי הנתבע שילם ביתר את דמי השכירות ולא שילם באופן עקבי במועד, ולפיכך נדחתה תביעת התובע לפינוי ודמי שכירות שלא שולמו. כמו כן, חויב התובע בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 30.6.2009.