ע"א 2631/13

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על הזכויות בחלקת קרקע המנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל. המערערות, אם ובתה, טענו כי בעלה המנוח של המערערת הראשונה רכש את הזכויות במקרקעין בשנות השישים, והן תופסות את הקרקע מאז. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הזכויות הועברו אליהם בשנת 2007. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והביא את המערערים להגיש ערעור זה. הערעור מתמקד בטענת המערערים כי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על יסוד שגוי, דהיינו תרמית שביצעו המשיבים. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה כל ראיה התומכת בטענות המרמה של המערערים או להוכחת טענותיהם בדבר זכויותיהם במקרקעין. זאת ועוד, אישר בית המשפט המחוזי את ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם המערערים לא הביאו ראיות לתמיכה בטענותיהם, בעוד טענות המשיבים נתמכות ברישומים רשמיים. גם טענת הגנת ההתיישנות של המערערים נדחתה. נוכח ההיקף המצומצם להתערב בממצאי ערכאת הערעור, ובפרט בכל הנוגע לעדויות עדים, לא ראה בית המשפט סיבה לסטות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך התקבל פסק דינו של השופט נ' הנדל, והערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך של 30,000 ₪.