בר"מ 7885/13

תקציר

לאחר עיון בבקשה ובמסמכים המצורפים, החליט בית המשפט לקבל את הבקשה ולהתייחס אליה כאילו הוגש ערעור מטעמים מוצדקים. בעבר, סירוב לתת ארכת מועד להגשה לא נחשב ל"החלטה אחרת" לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, תיקון משנת 2008 מתייחס כיום לסירוב כזה כאל "החלטות שונות", ומאפשר ערעורים. על פי תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, בדרך כלל יש להגיש עתירות בתוך ארבעים וחמישה ימים, אלא אם ניתנה ארכה. בבואם להחליט על הארכות כאלה, בתי המשפט שוקלים הן אלמנטים סובייקטיביים ואובייקטיביים של שיהוי, והן את האינטרס הציבורי. במקרה דנן, השיהוי יוחס לגורמים שאינם בשליטת המבקש, לרבות עיכובים בסיוע המשפטי ואי היענות מצד פקידי המשיב. לא נגרם למשיב נזק חמור עקב השיהוי, ולא נפגעו אינטרסים של צדדים שלישיים. מתוך הכרה בחשיבותו החברתית של התיק, מצא בית המשפט לנכון להאריך את המועד האחרון להגשת התביעה. החלטה זו מתיישבת עם תקדימים המאפשרים הארכה כאשר העיכובים נובעים מגורמים חיצוניים. בית המשפט גם הדגיש כי הקשרים פרוצדורליים הנוגעים לזכויות חברתיות מעדיפים לעתים קרובות הרחבות כאלה כדי להבטיח שאנשים יוכלו לממש את זכויותיהם החוקיות במלואן. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי שיתוף פעולה מוקדם יותר מצד המשיב יכול היה למנוע את הסוגיה. בסופו של דבר, הערעור על ההחלטה הראשונית התקבל, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לדיון ראוי, תוך שהמשיב חויב לכסות 3,000 ₪ מהוצאותיו של המבקש.