ע"פ 6038/21

תקציר

במקרה זה, נדחה הערעור על גזר הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בעניין עבירות מין שביצע אב בבתו הקטינה. ערכאת הערעור, בהדגישה את יתרונה של הערכאה הפרוצדורלית בהערכת מהימנות עדים בשל התבוננות ישירה, לא מצאה סיבה לסטות מהכלל הקבוע של אי התערבות בממצאים אלה. התרשמותו המפורטת של בית המשפט המחוזי מעדותה של המתלוננת, התנהגותה ועקביותה תמכו מאוד במסקנותיו המקוריות של בית המשפט הפרוצדורלי. למרות הטענות לסתירות עדויות, בית המשפט לערעורים מצא כי אין בהן כדי להשפיע על ליבת גרסתה של המתלוננת, מתוך הכרה בקשיים המובנים של קטינים בתיאור עבירות מין טראומטיות. יתר על כן, הטענה בדבר היעדר ראיות מספיקות בשל היעדר סימנים פורנזיים (כגון חבלות קרום הבתולים) נדחתה; בית המשפט המחוזי העדיף בצדק עדות מומחה אחד על פני עדות מומחה אחרת. באשר לגזר הדין, אישרה ערכאת הערעור את העונש תוך שימת דגש על אופיין החמור ופגיעתן החברתית של העבירות, בעוד שהצורך בגמול ובהרתעה גבר על שיקולים אישיים של נסיבות המערער. פסק הדין מאשרר מחדש את ממצאי בית המשפט הפרוצדורלי ואת גזר הדין, ומדגיש הליך שיפוטי תקין וטיפול בראיות בתיקים רגישים מסוג זה.