בש"א 1226/01

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דן בבקשה לסעד זמני המחייב את מרכז השלטון המקומי בישראל לשלם לעובדים עבור ימי שביתה עד להתנהל משא ומתן על אי התשלום ואופן אי התשלום. הבקשה הוגשה על ידי ארגון עובדים המייצג את עובדי הרשות המקומית, שפתחו בשביתה כדי ללחוץ על הממשלה לחתום על הסכם מסגרת חדש. ארגון המעסיקים, המייצג רשויות מקומיות, סירב לחתום על ההסכם עד שמשרד האוצר יסכים לממן את תוספות השכר הכרוכות בו. בית הדין קבע בדעת רוב כי עובדים השובתים אינם זכאים לשכר עבור ימים שאינם ימי עבודה, שכן חוזה העבודה מושעה בעת שביתה. בנוסף, על כל צד בסכסוך עבודה לשקול את הסיכונים והתגמולים שבשביתה, לרבות ההשלכות הכספיות. לפיכך, העובדים צריכים לשאת בעלות השביתה, אלא אם כן המעסיק מסכים לכסות אותה. לפיכך, דחה בית הדין את הבקשה לתשלום שכר ללא הסכמה מוקדמת. עם זאת, בית הדין מצא צדק בטענת ארגון העובדים כי יש לנהל משא ומתן על אופן אי התשלום. בית הדין קבע כי על המעסיקים לנהל משא ומתן בתום לב כאשר הם מבקשים להמיר ימי שביתה לימי חופשה, או לקבוע את אופן ניכוי השכר. עם זאת, משא ומתן זה אינו מעכב את ניכוי השכר, ואינו מעניק לעובדים זכות לשכר עבור ימים שאינם ימי עבודה. החובה לנהל משא ומתן על שיטת אי התשלום אינה משנה את הכלל לפיו עובדים השובתים אינם זכאים לשכר. כמו כן, בית הדין הדגיש כי על ארגוני העובדים והמעסיקים מוטלת חובת תום לב מוגברת ביחסי העבודה הקיבוציים, המחייבת אותם לנהוג בנאמנות ובהגינות זה כלפי זה. המשנה לנשיא א' ברק, בדעת מיעוט, טען כי על המעסיק לנהל משא ומתן על שיטת הפחתת השכר בטרם יפעל באופן חד צדדי. לדברי ברק, משא ומתן צריך להתחיל מעמדה שוויונית, במטרה למזער את הפגיעה בעובדים. ברק הציע תקופה של שבועיים למשא ומתן, שלאחריה יוכל המעסיק לנכות שכר, והצדדים ימשיכו במשא ומתן. נציגי העובדים והמעסיקים הסכימו עם דעת הרוב.