עת"מ 2599-10-12

תקציר

העתירה מערערת על ההחלטה שלא לחדש את רישיון הישיבה הארעי של העותר ולעצור ולגרשו. עם הסתננותו לישראל הוענקו לעותר הגנה זמנית ורישיון לישיבת ארעי. ההיתר חודש מעת לעת עד שהמשיב החליט שלא לחדשו עוד. המשיב ביסס את החלטתו על החשד כי העותר זייף אשרת עבודה. העותר טען כי אין להחיל את החוק למניעת הסתננות בעניינו, וכי החלטת המשיב פגומה משום שהתקבלה ללא שימוע וללא הצדקה. זאת ועוד, טען העותר כי הבקשה לשלילת רישיונו לא נחתמה על ידי הרשויות המוסמכות, וזו טעות פרוצדורלית יסודית. המשיב נימק את החלטתו בכך שזיוף אשרות עבודה מהווה סכנה לשלום הציבור והפנה להלכה ארוכת השנים של בית המשפט העליון המאפשרת לשלול אשרה של אדם המעורב בפעילות פלילית. עם זאת, השופט צידד בעותר. השופט קבע כי יש לבטל את החלטת המשיב משום שהיא פוגעת בזכויות העותר; לא קדם לו שימוע, הוא נעדר הצדקה, והתבסס על הליכים מנהליים ברמת הוכחה נמוכה בהשוואה להליך פלילי. יתר על כן, השופט טען כי המשיב אינו יכול להראות כיצד פשעו הנטען של העותר מסכן את שלום הציבור. לפיכך, נענתה העתירה, בוטלה ההחלטה שלא לחדש את רישיון הישיבת הארעי של העותר, והעותר ישוחרר ממעצר ויקבל רישיון חדש.