ת"א 23115-05-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעים מכמה טעמים. ראשית, טענת התובעת כי הנתבעים התרשלו בכך שלא הסבירו והזהירו אותה מפני ההשלכות של אי ביטוח העובדת שלה בביטוח פנסיוני נדחית. האחריות לבטח את העובדת מוטלת על התובעת, שהייתה מודעת לחובתה ובחרה שלא לקיימה. זאת ועוד, התובעת קיבלה ייעוץ והכוונה הולמים מגורמים שונים, לרבות הנתבעים, וטענתה כי לא הוציאה תלושי שכר המשקפים את ההפרשות לביטוח פנסיוני אינה נתמכת וסותרת את חומר הראיות. שנית, טענותיה הסותרות של התובעת בהליכים משפטיים שונים, לרבות התביעה הנוכחית, חסרות תום לב ומצדיקות את דחיית תביעתה. מטיעוניה והגנתה בהליכים קודמים עולה כי היא הייתה מודעת לחובותיה ובחרה שלא לבטח את העובדת מטעמי המדיניות שלה, דבר שלא היה שנוי במחלוקת בפסק הדין הקודם. שלישית, התובעת לא הביאה ראיות לתשלום סכום הפיצוי לניצולים, כפי שנטען, ולא תמכה את בקשתה לשיפוי בגין הוצאות שונות ונזקים מסחריים בראיות כלשהן. בסיכומו של דבר, התובעת לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה ולא הצליחה להוכיח את יסודות הרשלנות. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע חויב בהוצאות משפט של הנתבעים ובשכ"ט עורך דין, בסך 40,000 ₪ + מע"מ, אשר ינוכה מהערבות הכספית של התובע.