עת"מ 16895-03-24

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה לגופה, ומורה לעותר לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. השופט דן בטענות הסף שהעלו המשיבים בדבר אי הכללת המשיבים הרלוונטיים, איחור בהגשת העתירה ואי משלוח בקשה מוקדמת למשיב, ומחליט שלא לדחות את העתירה בנימוקים אלה. לגופו של עניין, דן השופט בטענת העותר כי המשיב זנח את מטרות ההפקעה, ובטענת המשיבים כי היה צורך ציבורי בהקמת בריכת מים שנייה. השופט מציין כי השיהוי של 36 שנים מאישור התכנית אינו סביר, אך אין בכך כדי לבדו כדי להצדיק את ביטול ההפקעה. השופט בוחן את התנהלות הרשות המפקיעה, את הצורך הציבורי בהפקעה ואת סבירות החלטת ועדת המשנה, ומוצא כי מטרת ההפקעה לא נזנחה, וכי קיים צורך ממשי בבריכה השנייה. לפיכך, למרות השיהוי, אין לבטל את ההפקעה, במיוחד בהתחשב בנזק שהיא תגרום לאינטרס הציבורי. עוד מזכיר השופט כי אל לו לבית המשפט להתערב בהחלטות התכנוניות של ועדת המשנה, אלא אם קיימת עילה ברורה להתערבות, שאינה קיימת במקרה זה. לבסוף, השופט מתייחס לטענות העותר בדבר מחדלים פרוצדורליים בהליך ההפקעה, ומוצא כי אין בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטת ועדת המשנה.