רע"א 8370/22

תקציר

התיק סובב סביב קבילותם של מסמכים מסוימים הקשורים לדוח ביקורת כראיה בהליכים משפטיים. המבקש ביקש לעשות שימוש במסמכים, קרי טיוטת פרוטוקול ומאמר, בעניינו בפני בית משפט קמא. הבנק טען כי המסמכים אינם קבילים, שכן הם מוגנים בחיסיון עו"ד-לקוח וגם נופלים תחת סעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, הרואה בדוחות ביקורת ראיה פסולה. בית משפט קמא הסכים עם טענות הבנק ופסק לטובתו. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו. גם ערכאת הערעור, לאחר ששקלה בכובד ראש את בקשת רשות הערעור, הגיעה למסקנה כי לא ניתן להשתמש במסמכים הנדונים כראיה. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית משפט קמא לסעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, שמטרתו לעודד שיתוף פעולה בתהליך הביקורת באמצעות מניעת שימוש בדוחות ביקורת כראיות. בית המשפט לערעורים הוסיף והרחיב את פרשנותו של סעיף זה כך שתכלול לא רק את דוח הביקורת עצמו אלא גם כל מסמך המצטט, מסכם או מנסח מחדש את תוכנו, ובכך מבטיח כי ממצאי הביקורת יישארו חסויים. הרחבה זו, נימק בית המשפט, תעודד את יישום המלצות המבקר ותקדם את תהליך הביקורת הכולל. כמו כן, בית המשפט הבחין בין ראיות הנוגעות לנושא דוח הביקורת לבין ראיות המבוססות על הדו"ח עצמו. הראשון, שמקורו במקורות חיצוניים, יהיה קביל, ואילו האחרון, בהיותו מבוסס על דוח הביקורת, לא יתקבל. בית המשפט התייחס בקצרה גם לסוגיית חיסיון עורך דין-לקוח, וציין כי לא ניתנה למבקש הזדמנות הוגנת לטעון כנגד טענת החיסיון של הבנק בנוגע לטיוטת התמליל. לפיכך, אם שאלת החיסיון מתעוררת בהמשך ההליך, על בית משפט קמא לבחון מחדש את החלטתו לאחר ששמע את הצדדים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר המסמכים יישארו מחוץ לרשומות בית המשפט. עם זאת, בית המשפט הורה על צו איסור פרסום זמני על פרסום טיוטת התמליל והתצהיר, שייבחנו מחדש אם סוגיית החיסיון תעלה שוב בבית המשפט קמא. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשפט של הבנק בקשר לבקשה.