עמ"נ 60279-03-16

תקציר

המקרה שלפנינו הוא ערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר לפיצויים, בנוגע לתביעת נזיקין שנגרמו על ידי תכנית בנייה. המערערים והמשיבים חלקו על היקף הפגיעה בערכן של שתי דירות עקב התוכנית. השאלה הייתה האם היה על ועדת הערר להתערב בהחלטת השמאי המייעץ להפחית את שיעור הנזק הממוצע שנקבע בירושלים. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת ועדת הערר שלא לבצע הפחתה זו, שכן היא התבססה על פגמים מהותיים בחוות דעתו של השמאי בנוגע להיקף הפגיעה בנוף. יתר על כן, בית המשפט הסכים עם החלטת הוועדה בדבר שיעור הנזק ומצא אותה סבירה, במיוחד בהתחשב בהערכת השמאי את החפיפה בין הפגיעה בנוף לבין הפגיעה בפרטיות. בית המשפט הסכים גם עם קביעת הוועדה כי התכנית אינה עומדת בדרישות הפטור מפיצויים לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה, שכן היא אינה משרתת אינטרס ציבורי מיוחד וגורמת לפגיעה משמעותית בערך הדירות. בסיכומו של דבר, נדחו הערעורים, והמערערים חויבו לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.