ע"ע 359/99

תקציר

במקרה דנן, המערערת, שהועסקה בתפקידים שונים על ידי המשיב, טענה ליחסי עובד-מעביד לאורך כל תקופת כהונתה, וטענה כי מעמד זה מחייב את המשיבה להתייעץ עם ארגון עובדים טרם פיטוריה. בית משפט קמא קבע תחילה כי אין צורך בהתייעצות לסוג העבודה שביצע המערער בתחילה. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה הדגיש את חשיבות זכויות העובדים וחובות המעביד, וציין כי שיקולי פיטורים משפיעים על האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים. בית המשפט הדגיש את האיזון המהותי בין זכותו החוקתית של מעסיק לנהל את מפעלו לבין זכותו של עובד לעבוד, הנתפסת כחירות ולא כזכות מוחלטת. המידתיות נקבעה כהכרחית לאיזון בין זכויות אלה, והציעה כי יש להגן על העובדים מפני פיטורים שלא כדין, עם סעדים אפשריים לרבות ביטול פיטורים. קביעתו של בית הדין האזורי כי נוהלי הייעוץ חלים רק על עובדי קבלן מיוחדים בוטלה, שכן אופי עבודתה של המערערת לא היה שונה מהותית במהלך תקופות העסקתה. בית הדין הגיע למסקנה כי פיטורי המערערת היו שלא כדין בשל היעדר התייעצות נדרשת. המערער היה אמור להיות מוחזר לתפקידו, עם אפשרות להליכי צמצום חוקיים עתידיים לאחר התייעצות. גם הוצאותיה המשפטיות חויבו לכסות על ידי המשיב.