ב"ל 24639-02-23

תקציר

בית הדין דן בערעור על קביעת אי יכולתו של המערער להשתכר, לפי חוק הביטוח הלאומי. בערר נטען כי ועדת הערר לא התייחסה לליקויים נפשיים וקוגניטיביים. עם זאת, בית הדין מצא כי החלטת הוועדה התבססה על מצבו הרפואי של המערער ועל הראיות שהוצגו. מאחר שהרשומות הרפואיות עסקו בעיקר בליקויים אורתופדיים, ואלה היו הבסיס להחלטת הוועדה, מצא בית הדין את השמטת הליקויים הקוגניטיביים ראויה. זאת ועוד, פרטיו האישיים של המערער, לרבות גילו הצעיר יחסית, השכלתו הדתית וניסיונו התעסוקתי כמטפל בילדים וכמדריך לבריאות השן, הביאו את הוועדה למסקנה כי לא איבד יותר מ-50% מכושר השתכרותו. בית הדין הסכים עם הערכת הוועדה, במיוחד לאור העובדה שנראה כי עבודתו הנוכחית של המערער אינה מושפעת מנתוניו. בנוסף, טענותיו של המערער בדבר חוסר יכולת לעבוד בשל כאבים, ולימודיו בכולל, סותרים את הטענות בדבר חוסר יכולת חשבון או חוסר יכולת קרוא וכתוב. בסופו של דבר קיבל בית הדין את החלטת הוועדה כסבירה ודחה את הערעור. ההחלטה כפופה לערעור נוסף בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.