ת"ד 104-11-20

תקציר

הנאשם הואשם בכך שלא נכנע במעבר חצייה, פגע בהולכת רגל וגרם לה לחבלות. השופט קבע כי הנתבעת אכן לא קיימה את חובת הזהירות שחבים נהגים להולכי רגל במעברי חצייה, והיא להאט ובמידת הצורך לעצור כדי לאפשר להולכי רגל לחצות בבטחה. חובה זו קיימת גם כאשר שדה הראייה של הנהג נחסם על ידי כלי רכב אחרים או כאשר הולך הרגל עלול להיות רשלן, שכן הנהג צריך תמיד לצפות אפשרויות כאלה. למרות שלא הוצגו חישובים מתמטיים המוכיחים שניתן היה למנוע את התאונה, הם לא תמיד הכרחיים. במקרה זה, די היה בראיות הווידיאו ובעדויות העדים כדי להראות כי נסיעתו המתמשכת של הנאשם ללא האטה יצרה סיכון בלתי סביר, שהביא לתאונה. עוד ציין השופט כי טענת הנאשמת כי הולכת הרגל פרצה לפתע לכביש היא שקרית, שכן ראיות וידאו הראו כי היא נכנסה למעבר החצייה כרגיל. היעדר נתונים כלשהם התומכים בטענת הנתבע, יחד עם החלטתו שלא להעיד, פעלו לרעתו. השופט שוכנע כי רשלנות הנתבע גרמה לפציעתו של הולך הרגל, וכי קיים קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין השניים. לפיכך הורשע הנאשם באישומים נגדו.