רמ"ש 17013-02-24

תקציר

השופטת בחנה לעומק את הבקשה והתגובה בעניין מזונות ושינוי חובת הערעור, וקבעה כי אין הצדקה למתן רשות ערעור על ההחלטה. למרות שפסקי דין בתביעות מזונות אינם יוצרים מחסום מוחלט בפני תביעות עתידיות, ניתן לפתוח אותם מחדש רק אם חל שינוי נסיבות מהותי ממועד קבלת ההחלטה הקודמת. מאחר שהמבקש לא עמד במבחן לשינוי נסיבות מהותי, אין צורך להמשיך בבדיקה מלאה של הבקשה. המבקשת לא הוכיחה כל נזק משמעותי שייגרם מאי הפחתה מיידית של תשלומי המזונות, מה גם שהתביעה היא לתשלומים שוטפים ועתידיים המתפרשים על פני שנים רבות. מרבית טענות המבקש הן עובדות שנויות במחלוקת שיש לבררן באמצעות ממצאים, ועל כן אין זה סביר שהמבקש יצפה להפחתה מיידית של דמי המזונות. השופטת גם מטילה ספק בתום הלב של המבקשים בהצגת מצבם הכלכלי, וציינה כי הם אינם מייצגים ביושר את הכנסותיהם, וכי טענותיהם בנוגע להכנסותיו של המשיב מטעות. השופטת מדגישה כי הסכמי מזונות הם חלק ממארג עדין של הסכמים בהיבטים אחרים, כגון רכוש, ואין לשנותם בקלות ראש. ככלל, השופט מוצא כי החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש הייתה מוצדקת, ולפיכך דוחה את בקשת רשות הערעור, תוך חיוב המבקש בתשלום הוצאות למשיב. החלטה זו הינה סופית ולא ניתן לערער עליה עוד, וניתן לפרסם את פרטי המקרה מבלי לזהות את הצדדים.