ע"א 819/87

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנות חוזה לרכישת זכויות בניה בין המערערת (חברה המבקשת לבנות על מגרש סמוך) לבין המשיבה (בעלת המגרש), המיוצגת על ידי הוצאת הארץ בע"מ. החוזה כלל סעיף המאריך את מועד התשלום ומקנה למערערת זכות ביטול אם לא קיבלה את היתר הבנייה הנדרש, וכן הוראת הצמדה של המחיר למדד המחירים לצרכן, והוראת מס (סעיף 11) שהיא סלע המחלוקת. המערערת לא ביטלה את החוזה וניצלה את ההארכה במלואה, ואף קיבלה ארכה נוספת מהמשיב, ומכאן המחלוקת בדבר הפרשנות הנכונה של הוראת המס. בית המשפט המחוזי פסק לטובת פרשנותה של המשיבה, והוביל לערעור. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שאימץ את עמדת המשיב ככוונת שני הצדדים, דבר שאינו סביר בהתחשב בכך שלכל צד אינטרסים שונים בנוגע לתשלומי המס. בעוד שהמשיבה רצתה לקבל את השווי הריאלי של המחיר הצמוד למדד ללא מסים נוספים, המערערת ביקשה ארכה ורצתה לשלם את המחיר הצמוד למדד ללא כל מס שלא נקבע בחוזה. הפרשנות הנכונה של החוזה, לפי בית המשפט העליון, היא פשרה שבה המערערת משלמת רק את המס על הפרשי ההצמדה, בעוד שהמשיבה נושאת בנטל המס הנוסף. בנוסף, קבע בית המשפט העליון כי איגרת חוב שסיפקו המערערים 2 ו-3 (ערבים) אינה חלה על הוראת המס, אלא מוגבלת לחובות התשלום שבסעיף 8א לחוזה. לפיכך, ערעורם של שלושת המערערים התקבל, והמשיבה חויבה לשלם את הוצאותיהם המשפטיות בשתי הערכאות.