בש"פ 6507/09

תקציר

הערעור לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי עסק בבקשתו של הנאשם לקבל חומרים שונים הנחשבים "חומר חקירה" הקשורים לשיחות בין פרקליט המדינה למתלוננים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפרסום רישומים אלה, בטענה שחשיפת חומרים אלה תשבש את עבודת התביעה ואת ההליך הפלילי בכללותו. החלטה זו התבססה על ההנחה שאם לא יעלה מידע חדש ומשמעותי משיחות אלה, אין צורך בגילוי, שכן הדבר עלול להביא לכך שהתובע יזומן כעד ויסכן את ההליך הפלילי. בית המשפט שקל את האיזון בין זכותו של הנאשם להכין הגנה לבין האינטרס הציבורי בקיומו של הליך משפטי תקין. המערער טען כי השיחות נועדו להעריך את מהימנות המתלוננים ולטפל בחוסר עקביות, ובכך היוו חומר חקירה חיוני להגנה. הם הדגישו את חשיבותו של משפט הוגן וסברו כי היה על בית המשפט לבחון את החומרים באופן עצמאי ולא להסתמך על גרסת התביעה בדבר חוסר חשיבותם. הפרקליטות טענה מנגד כי גישה זו תהפוך כל ראיון של עד לחומר חקירה, המנוגד לסטנדרטים משפטיים ויפגע ביכולתו של התובע לבצע את תפקידו ביעילות. בסופו של דבר הסכים בית המשפט עם התביעה, וציין כי הראיונות משרתים מטרות שונות מחקירות, ובעיקר מסייעים לתובע להתכונן למשפט. בית המשפט התייחס לעקרונות שנקבעו בפרשת בורוביץ, שהגבילו את התיעוד למקרים שבהם נחשף מידע חדש ומהותי במהלך ראיונות. ביקורת שיפוטית מאפשרת שיקול דעת אך מניחה את תקינות התנהלות התובע. במקרה זה, מאחר שהתביעה לא מצאה בראיון עם המתלוננת א' מידע חדש שיכול להועיל להגנה, דחה בית המשפט את הערעור. ההחלטה הדגישה את הנזקים הפוטנציאליים של חשיפת רשומות פנימיות, כולל סיבוך הליכים ופגיעה בדיאלוג החופשי בין תובעים לעדים. הערעור נדחה, ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר.