דב"ע מא/142 - 0

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב תביעת קצבת תלויים בעקבות מותו של אברהם דוקטורצ'יק מאוטם שריר הלב. המערערת, ככל הנראה אלמנתו של אברהם, טענה כי מותו נגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה שבע שנים קודם לכן ולכן זכאי לה לקצבת תלויים. המוסד לביטוח לאומי חלק על קשר סיבתי זה. הפסיקה המצוטטת מתייחסת לפסקי דין קודמים בנושאים דומים המסייעים להבהיר את נסיבות המקרה הנוכחי. השאלה המרכזית היא האם תאונת העבודה בנובמבר 1971 גרמה למותו של אברהם בינואר 1979. החוק קובע כי יש להוכיח קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין המוות, שאינו חייב להיות בהכרח ישיר או בלעדי. במקרה זה, חוות דעתו של המומחה הרפואי הייתה כי מותו של אברהם נגרם כתוצאה מהתקדמות הדרגתית של המחלה לאורך שנים רבות ולא מתאונת העבודה בשנת 1971, שהייתה רק סימפטום של אותה מחלה. סיבוך עולה מהערכות הוועדות הרפואיות השונות למצבו של אברהם, שייחסו דרגת נכות לתאונת העבודה שלו. המערערת טענה כי קביעות אלה, ובפרט זו של 50% נכות, צריכות לחייב את בית המשפט בקביעת הקשר הסיבתי. עם זאת, בית המשפט הסביר כי קביעות אלה הן מכריעות רק לגבי הנכות עצמה ולא לגבי סיבתה, אותה יש להוכיח בנפרד. בית הדין מצא כי הראיות, לרבות חוות הדעת של המומחה והחלטותיה הסופיות של הוועדה הרפואית, מצביעות באופן גורף על כך שבריאותו המתדרדרת של אברהם נבעה ממחלות רקע ולא מתאונת עבודה. לפיכך, הערעור על קצבת תלויים נדחה. פסק דין זה מדגיש כי נכות מעבודה ומוות כתוצאה מעבודה הן שתי סוגיות נפרדות, כאשר האחרונה דורשת ראיות ברורות לקשר סיבתי, שהיה חסר במקרה זה.