ת"א 10747-04-19

תקציר

התובעים, שלא היו צד לתביעה קודמת, טענו כי ההחלטה באותו מקרה צריכה לחול על תביעתם הנוכחית וכי דרישות תשלום הביוב שקיבלו אינן חוקיות ויש להכריז עליהן בטלות ומבוטלות. לטענתם, בתיהם חוברו לתשתית הביוב שביצעה הרשות הרלוונטית לפני שנת 2011 ולא לזו שהוקמה על ידי הנתבעת לאחר מכן. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההחלטה הקודמת אינה מבטלת את דרישות התשלום, והיא גם אינה כבולה לתובעים במקרה זה. לגופו של עניין, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שנכסיהם מחוברים למערכת הביוב של הרשות. עדויותיהם של עדי התובעים לא היו ברורות לגבי לוח הזמנים של חיבור תשתיות הביוב והסתמכו במידה רבה על ספקולציות. גם המהנדס שהעיד מטעם התובעים לא החזיק בתפקידו בתקופה הרלוונטית וחוות דעתו לא הייתה משכנעת. מנגד, הנתבעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי היא אחראית ליישום מערכת הביוב ולכן עומדת לה הזכות לדרוש תשלום. יתר על כן, התובעים לא שילמו לרשות היטל ביוב כלשהו וקבלת טענתם תוביל לאי שוויון בלתי מתקבל על הדעת כאשר הם מתחמקים מתשלום אגרות כלשהן בעוד אחרים בשכונה משלמים אותם כדין. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים והורה להם לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בסך 11,000 ₪, בהתחשב בהתנהלות התובעים במהלך ההליך.