ע"ב 323/99

תקציר

התובע, אריה אזולאי, שימש כראש המשלחת הצרפתית של הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות הציונית העולמית בשנים 1993-1997. חוזהו המקורי היה לשנתיים, אך הוארך מאוחר יותר. לפני צאתו לשליחות, נמסר לאזולאי כי בשל חוקי המיסוי, שכר הנטו שלו יישאר ללא שינוי אם שכר הברוטו שלו יוגבל ל-5,999 דולר. אזולאי הסכים וחתם על טופס הסכמה בכתב יד. הסדר זה נעשה לטובת אזולאי, והבטיח לו שכר נטו גבוה יותר. אזולאי טוען כי הסכמתו להפחתת שכרו הייתה זמנית והייתה צריכה להיקבע באופן פורמלי בחוזה העסקתו. עוד הוא טוען כי הקיצוץ שלל ממנו את השכר שנקבע בחוזה ומבקש תשלום רטרואקטיבי של ההפרש. מנגד, טוענים הנתבעים כי הסכמתו של אזולאי הייתה לכל תקופת שליחותו וכי שכרו נטו היה נותר ללא שינוי אלמלא יישמו את ההפחתה. בנוסף, טוענים הנתבעים כי שתיקתו של אזולאי לאורך כל העסקתו והארכת החוזה מרמזת על הסכמתו לשכר המופחת. מהראיות עולה כי אזולאי היה מודע להפחתת השכר ולמטרתה וכי היא היטיבה עמו. הוא נמנע מלמחות או להבהיר את המצב במהלך כל שליחותו, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה שהוא הסכים בשתיקה להסדר. יתר על כן, טענתו של אזולאי כי ההפחתה הייתה זמנית בלבד אינה מבוססת, שכן בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בקביעה זו. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבעים, ודחה את תביעתו של אזולאי להפרשי שכר. מאחר שלא נפסקו לתובע סכומים כלשהם, נדחתה גם תביעת הנתבעים לקיזוז. עם זאת, חויב התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית משפטית ממועד פסק הדין. פסק הדין הוגש לצדדים ביום 12.4.05, ולשני הצדדים עמדו 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.