ת"א 9544-07-20

תקציר

השופט דחה את התביעה בשל התיישנות וחוסר צדק. ראשית, התביעה הוגשה לאחר שבע שנים מחתימת ההסכם, והתובעת לא הצליחה לספק הסבר משכנע לעיכוב זה. שנית, השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר. התובע טען כי נדהם לגלות, במהלך ביקור בשנת 2020, כי מרבית חלקות הקבר שרכש כבר תפוסות. עם זאת, השופט מצא סתירות בעדותו של התובע, וציין כי הוא סיפק גרסאות שונות של מספר החלקות שנמכרו בשלבים שונים של המשפט. בנוסף, השופט ציין כי הודעותיו של התובע עצמו במשטרה בשנת 2015 סותרות את טענתו הנוכחית, שכן הוא הזכיר את ההסכם המדובר והצהיר כי הנתבעת לא קיימה אותו. עוד הדגישה השופטת כי ההסכם אינו חוקי על פי חוק שירותי דת יהודיים, האוסר על רכישת חלקות קבר לאחרים אלא אם הם בני זוג או הורה של הרוכש. מאחר שההסכם היה בלתי חוקי, הוא בטל, והתובע לא היה זכאי לכל פיצוי. יתר על כן, השופטת מצאה כי טענת הנתבע כי ההסכם בוטל בהסכמה הדדית וכי הכספים ששולמו קוזזו בעסקאות אחרות משכנעת יותר מחשבונו של התובע. גרסת הנאשם נתמכה בראיות, לרבות צילומים ועדויות עדים. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי עדותו של התובע אינה אמינה ומאופיינת בחוסר עקביות, בעוד שגרסת הנתבע הייתה קוהרנטית יותר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בשל אופי הסכסוך והתנהלותו.