פ"א 46346-10-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על גזר דין בגין עבירות בנייה בישראל. המערער הורשע בהפרת צו שיפוטי ובשימוש במקרקעין ללא היתר. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, לעניין רכיב המאסר בפועל. השופט הדגיש את ההשלכות החמורות של בנייה בלתי חוקית על שלטון החוק ועל אפשרויות התכנון והכיר בצורך בגישה מחמירה ותקיפה לענישה במקרים כאלה. עם זאת, יש לשפוט כל מקרה לגופו. השופט שקל את נסיבותיו הספציפיות של המערער, לרבות משך הפרת הצו, קבלת היתר בנייה וגורמים אישיים כגון הכנסה נמוכה וילד חולה. הם גם לקחו בחשבון את הודאתו של המערער, ובכך חסכו זמן שיפוטי. באיזון בין גורמים אלה, קבע השופט כי עונש המאסר בפועל שנגזר על בית משפט קמא היה מחמיר ומיותר. לפיכך, הם תיקנו את העונש וביטלו את רכיב המאסר בפועל תוך שמירה על המאסר על תנאי. באשר לקנס שהוטל, השופט לא מצא עילה להתערב, שכן הנסיבות מצדיקות את הסכום, והוא עולה בקנה אחד עם מקרים דומים. השופט הדגיש כי ערכאת הערעור אינה מטילה עונש חדש אלא רק מעריכה את זה שניתן. פסק הדין נועד לאזן בין שמירה על שלטון החוק לבין הכרה בנסיבותיו הפרטניות של המערער. גישה זו מבטיחה כי העונש יתאים לפשע תוך התחשבות בפרטי המקרה הספציפיים.