ת"צ 24712-04-24

תקציר

פסק הדין דן בהליך הטיפול בתביעות ייצוגיות חופפות לפי הדין הישראלי. השופט מסביר כי עמדת ברירת המחדל נותנת עדיפות לבקשה הראשונה שהתקבלה, שהיא כלל פשוט ויעיל. עם זאת, קיים חריג לכלל זה אם היישום המאוחר משפר באופן משמעותי את היישום המוקדם יותר מבחינת ייצוג, איכות או היקף. המטרה היא להבטיח שהאינטרס של הקבוצה מיוצג ומנוהל בצורה הטובה ביותר. במקרה הספציפי שנדון הוגשו שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית: הבקשה של ציטרון, שהייתה הראשונה בזמן, והבקשה של נעמן, שהוגשה מאוחר יותר. השופט משווה בין שתי הבקשות בכמה ממדים. הם מוצאים כי עילות התביעה בשתיהן דומות, עם הבדלים מינוריים שאינם משפיעים על ההחלטה אם לאשר את התובענה הייצוגית. גם הקבוצות המיוצגות בכל בקשה דומות מאוד. בקשתה של ציטרון מספקת תשתית ראייתית נאותה, והשופטת מציינת כי היא כוללת ראיות נוספות שאינן קיימות בבקשתו של נעמן, בדמות הקלטות ותמלילי שיחות עם שירות הלקוחות של המשיב. השופטת אינה משתכנעת מטענתה של נעמן כי בקשתה עדיפה בשל עוביה והיקפה הגדולים יותר. הם מדגישים כי איכותה של בקשה לאישור אינה בהכרח מתואמת עם גודלה. יתר על כן, היישום של סיטרון מקיף יותר לגבי מספר המוצרים והדוגמאות שסופקו. באשר לעילה האישית, השופטת מוצאת כי ציטרון פירטה את ניסיונה האישי וסיפקה ראיות תומכות, ואילו עילת התביעה של נעמן עלולה להיתקל בקשיים. בסופו של דבר, השופט קובע כי יש לדחות את בקשתו של נעמן, בהיותה זו שהוגשה מאוחר יותר. הם מגיעים למסקנה כי הבקשה של ציטרון מבוססת דיה וכי זו של נעמן אינה מוסיפה ערך מספיק כדי להצדיק סטייה מהכלל. עוד מציינת השופטת כי דיון מאוחד בשתי הבקשות עלול להוביל לסרבול ולחוסר יעילות, במיוחד נוכח היעדר הסכמתם של ציטרון והמשיב. לפיכך, בקשת נעמן נדחית, והמשיבה מצווה להשיב לפניית ציטרון בתוך 90 יום.