ע"א 316/65

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך של בני זוג גרושים בנוגע לבעלות על דירתם המשותפת. בית הדין הרבני בתל אביב-יפו אישר הסדר גירושין ביניהם, שכלל הסכם המסדיר את ענייניהם המשותפים. אלא שבהמשך סירבה האישה להעביר את חלקה בדירה לבעלה לשעבר, מה שהוביל אותו להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבעל, והורה על העברת מחצית הדירה על שמו. האישה ערערה על החלטה זו, והציגה שלוש טענות עיקריות: היעדר סמכות, היעדר תמורה להתחייבותה והסתלקותה מההסכם. בית המשפט העליון דחה טענות אלה. בית המשפט קבע כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בנושא, שכן היא אינה קשורה באופן אינהרנטי לתביעת הגירושין ואף אחד מהצדדים לא ביקש פסק דין בה מבית הדין הרבני. יתר על כן, בית הדין קבע כי הסדר הגירושין עצמו מהווה תמורה תקפה להבטחת האישה לוותר על חלקה. לבסוף, היא לא מצאה כל הצדקה לטענה כי הבעל ויתר על זכויותיו או כי האישה חזרה בה מהסכמתה, שכן דבריה היו מעורפלים והבעל ביקש באופן עקבי לאכוף את ההסכם. השופט קיסטר, יחד עם השופטים כהן והלוי, דחה את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והטיל על המערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין.