ת"א 249/97

תקציר

התובע עבר השתלת שיניים שבוצעה על ידי הנתבע, רופא שיניים. השתל בצד ימין גרם לכאבים מיידיים ולחוסר תחושה למרות ההרדמה. הנתבע הודיע לתובע כי ייתכן שהעצב נפגע וכי ההרדמה עשויה להיות לצמיתות. מצבו של התובע לא השתפר והוא סבל מכאבים, בעיות אסתטיות, פגמים בדיבור ואובדן הנאה מינית אוראלית. הוא תבע את הנתבע בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה, ותבע 10%-15% נכות לצמיתות. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע לא הפחית את נזקיו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הטיפול בנתבעת היה רשלני והפר חובות חקוקות. נפסק כי התובע לא ידע על הגורמים לפציעתו, כי לנתבע הייתה שליטה על המצב, וכי האירוע עולה בקנה אחד עם היעדר זהירות סבירה מאשר עם זהירות סבירה. כמו כן, הנתבעת לא הצליחה לקבל את הסכמתה מדעת של התובעת ולא ביצעה את הבדיקות הנדרשות, דבר שהגדיל את הסיכון לנזק שלא לצורך. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של מומחה השיניים מטעם התובעת כי השתל גרם לנזק עצבי, ומצא אותה משכנעת יותר מחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת. נקבע כי הנתבע לא מימש את חובת הזהירות וכי קיים קשר סיבתי בין הטיפול בו לבין נזקו של התובע. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 120,599 ₪, מתוכם 75,000 ₪ בגין כאב וסבל, 28,599 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו-16,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות המשפט של התובעת.