ע"א 22850-06-16

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על אחריות כספית בגין נזקי רכוש שגרם שוכר רכב לצד שלישי. המשיב, שייצג את הנפגע, תבע את המערערת, חברת השכרת הרכב, בגין נזקים שנגרמו על ידי אחד מלקוחותיה בתאונת דרכים. המערערת טענה כי התביעה נגדם נעדרת שחר משום שהם אינם מבטחים ואין להם אחריות שילוחית, יחסי עובד מעביד או התחייבות חוזית עם הנהג. בית משפט השלום בירושלים פסק לטובת המשיבה, בקובעו כי חברות השכרת הרכב דומות למבטחים ולכן אחראיות לנזקים. עם זאת, השופט מצא צדק בטענתו הפרוצדורלית של המערער כי כתב התביעה אינו מייצג כראוי את הנסיבות. השופטת קבעה כי התביעה לא ביטאה די הצורך את העילות להטלת אחריות על חברת ההשכרה ולא ציינה פרטים מרכזיים, כגון צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. בנוסף, ציינה השופטת את חוסר האחידות בפסיקה בנוגע לחבות חברות ההשכרה לנזקי צד ג'. במישור המהותי הביע השופט נטייה לעמדת המערער, בקובעו כי ככלל הדין הישראלי אינו מטיל על בעלי רכב אחריות לנזקי רכוש שנגרמו על ידי אחרים. השופט פירש גם את צו הפיקוח כמתייחס רק לביטוח נזקי גוף. כמו כן, המושג "מעין מבטח" הוטל בספק, והשופטת הדגישה את הצורך בבהירות בחוק בנוגע לאחריותן הפיננסית של חברות ההשכרה. בסופו של דבר התקבל הערעור, והמשיב חויב לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪.