ת"א 14526-03-16

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב אירוע נשיכת כלב, כאשר התובע תובע פיצויים מהנתבע, בעליו של הכלב. השופט פותח בפירוט החוקים הרלוונטיים, המטילים אחריות מוחלטת על בעלי כלבים לכל נזק שנגרם על ידי חיות המחמד שלהם. לאחר מכן עובר הדיון לראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. ראיות התובע, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות עדים, מצליחות להוכיח את התרחשות אירוע הנשיכה. בינתיים, חוות הדעת של מומחי הנתבעת, הסותרות את גרסת התובע לאירועים, אינן משכנעות דיין כדי להפריך את ראיות התובע. כמו כן, השופט מצדד בטענת התובע כי כלבו של הנתבע לא חבש מחסום פה, כנדרש בחוק לכלבים מגזע מסוים, לרבות כלבו של הנתבע. הפרת חוק זו מצד הנתבע מחזקת אף היא את טענת התובע. השופטת מתייחסת גם לסוגיית הרשלנות התורמת, ומוצאת את התובעת אשמה חלקית באירוע בשל הפרותיה שלה את חוקי הכלב וגישתה כלפי כלבו של הנתבע, למרות שידעה שמדובר בגזע מסוכן. אשמתו התורמת של התובע עומדת על 25%. במעבר לנושא הפיצויים, פסקה השופטת לתובע 30,000 ₪ בגין כאב וסבל ו-2,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, אשר מופחתות מאשמתו התורמת של התובע. לבסוף, השופט מורה לנתבע לשלם לתובע 24,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום פסק הדין ישולם בתוך 30 יום, או שיהיו בו הפרשי ריבית והצמדה.