בע"מ 1149/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של מאבק משמורת בין בני זוג גרושים, המבקשת (האם) והמשיב (האב), על ילדיהם התאומים. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב העניק במקור את המשמורת לאב, בהתבסס על המלצותיו של מומחה פסיכיאטרי שמונה על ידי בית המשפט, ד"ר רינג, שהיו לו ממצאים קשים לגבי מצבה הנפשי של האם, והתרשמות בית המשפט עצמו מהצדדים. האם ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה את ערעורה ואישר את צו המשמורת המקורי. לאחר מכן הגישה האם ברגע האחרון בקשה במעמד צד אחד לעכב את ביצוע פסק הדין, שנדחתה. הכחשה זו היא נושא פסק הדין. השופט קבע כי אין מקום להיעתר לבקשת האם, שכן נראה כי לא נפלו פגמים בהחלטות הערכאות הקודמות. החשש העיקרי, על פי פסקי הדין, היה טובת הילדים, אשר נטתה לטובת האב, במיוחד נוכח ההמלצות החיוביות פה אחד לגביו, לעומת הערכתה השלילית של האם וחוסר נכונותה לשתף פעולה עם המומחה שמונה על ידי בית המשפט. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של האם במהלך ההליך, לרבות על דבריה המכפישים וחוסר כבודה כלפי בית המשפט, וכן על השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ההליך. השופטת הדגישה כי טובת הילדים צריכה להיות השיקול היחיד וכי לטענות המבקש נגד ההחלטות לא היה משקל מספיק כדי להצדיק עיכוב ביצוע. פסק הדין ציין גם את חוסר ההתאמה של בקשת האם ברגע האחרון, שהוגשה ימים ספורים לפני מועד העברת המשמורת המתוכנן, ולא הותיר זמן לתגובת האב.