ה"פ 322/04

תקציר

על בית המשפט להכריע בין שתי תביעות מתחרות לנכס: המבקשים טוענים לזכויות מעין קנייניות באמצעות הסכם מתנה, ואילו המשיב, נושה, מבקש להטיל עיקול על הנכס לצורך מימוש חוב. שאלת המפתח היא האם ההעברה למבקשים הייתה עסקה אמיתית או רק הסכם למראית עין. השופט פוסק נגד המבקשים, וקובע כי ההעברה לא הייתה למראית עין בלבד. עם זאת, השופט עדיין צריך לקבוע למי הזכות גוברת. השופט מגיע למסקנה כי זכות העיקול של המשיב גוברת על תביעת המבקשים בנכס. זאת, משום שהמבקשים התרשלו בהבטחת זכויותיהם, ונותרו להם כמעט ארבע שנים לרשום את ההעברה או לרשום הערת אזהרה על הנכס, אך לא עשו כן. בנוסף, עסקת המתנה לא סוכמה סופית במרשם, והמבקשים לא שילמו כל תמורה עבור הנכס. השופטת מדגישה כי יש להעדיף את זכותו הפרוצדורלית של המשיב בנכס כנושה על פני תביעתם הצודקת של המבקשים, במיוחד בהתחשב במצבו הכלכלי של העיזבון המעורב. אשר על כן, תביעת המבקשים נדחית, והם אחראים להוצאות המשיב ולשכר טרחת עורך דינו.