בר"ע 42016-03-21

תקציר

בית הדין המחוזי קיבל את ערעור המוסד, וערער על טיפול הוועדה הרפואית בתיק של תביעת נפגעי עבודה. בית הדין מצא כי הוועדה לא שקלה כראוי את השפעת העישון כגורם סיכון בקביעת מוגבלותו של התובע, והתייחסה אליו בטעות כאל "מצב קודם" במקום לבחון את השפעתו המשולבת עם תנאי העבודה. בית הדין הדגיש כי קביעת הנכות צריכה להיות מונחית על ידי השאלה האם גורמי סיכון כמו עישון התממשו לצד תנאי העבודה, הדורשים הערכה רפואית של מומחה ורציונל. בנוסף, החלטת הוועדה על משך הנכות הזמנית הממושכת נעדרה הסבר מספק, ובפרט שלא התייחסה לתקופות שבהן לא היו תסמינים תפקודיים. בעקבות זאת, הועבר התיק לוועדה לבחינה מחודשת, תוך הנחיה לבחון מחדש את הקשר הסיבתי בהתחשב בסביבת העבודה של התובע ובהיסטוריית העישון שלו. כמו כן, על הוועדה לבחון מחדש את תקופת הנכות, ולהציע הסברים ברורים ומנומקים לקביעותיה המובנים לאנשים שאינם רפואיים. פסק הדין עולה בקנה אחד עם הנחיות מפרשת Reliant, המחייבות להעריך כמותית ולהסביר בבירור את מידת ההערכה הכמותית של תנאי העבודה או גורמי סיכון אחרים שתרמו לנכות. בעוד שהמבקש טען כי די בהערכה המקורית של הוועדה, בית המשפט חלק על כך, ומצא היעדר התייחסות מפורשת להשפעת העישון בפרוטוקול הוועדה. פסק הדין מבהיר את הגישה להבחנה בין מקורות המוגבלות הקשורים לפגיעות בעבודה לעומת גורמי סיכון בלתי תלויים, ומחזק את הדרישה להנמקה רפואית יסודית ושקופה בהערכת תביעות נכות.