ד"מ 8239-08-14

תקציר

התובע, פועל במפעל עוגיות, עבד בשלוש ישויות משפטיות שונות במשך כשבע שנים. השאלה העומדת על הפרק היא האם המעסיק האחרון, הנתבע, אחראי לתשלום זכויותיה של התובעת שנצברו במהלך העסקתה אצל שני המעסיקים הקודמים. לאחר ניתוח הראיות והעדויות, פסק בית המשפט לטובת התובע. מהראיות עולה כי בין שלוש החברות היה קשר הדוק – בעלי המניות והמנהלים היו קשורים, והמפעלים היו ממוקמים בכתובות שונות במהלך העסקתו של התובע. עדותו של התובע הייתה עקבית, בעוד עדי הנתבע סתרו את עצמם. בית הדין קבע כי קיימת רציפות העסקה מתחילת עבודתה של התובעת במפעל ועד להתפטרותה. משמעות הדבר היא שתקופת העסקתה של התובעת, שהחלה בדצמבר 2006, כללה את חופשת הלידה שלה וזיכתה אותה בפיצויי פיטורים. כמו כן, הנתבעת הייתה אחראית לתשלום כל הפרשות לפנסיה, דמי חגים והטבות אחרות המגיעות לתובע, בהתאם לחוק הגנת השכר. הנתבע חויב לפצות את התובע בסכומים אלה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, שישולמו כולם בלוחות זמנים מוגדרים. הפרשי הצמדה וריבית יצטברו על סכומים אלה מנובמבר 2013 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן נדרש הנאשם לספק חישוב של תשלומי ביטוח לאומי, מס הכנסה ומס בריאות לגבי שווי הארוחות המוזכר בפסק הדין.