עת"מ 46239-04-14

תקציר

העותר, ליאו בל בע"מ, רכשה נכס ריק בתל אביב ומאז היא חולקת על סיווג הארנונה שלו. ליאו בל טוען כי יש לסווג את הנכס כמחסן, שהוא הייעוד הזול ביותר על פי הייעוד התכנוני של הנכס, ולכן יביא לארנונה הנמוכה ביותר. המשיבה, עיריית תל אביב, טוענת כי ייעודו העיקרי של הנכס צריך להיחשב כמשרדים, ולכן יש לסווגו ככזה, וכתוצאה מכך הארנונה גבוהה יותר. הנכס נותר ריק מאז רכישתו של ליאו בל, ושני הצדדים הסכימו כי הוא ריק לצורך הערעור. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם ניתן לסווג את הנכס כמחסן. ועדת הערר קבעה כי ייעודו התכנוני של הנכס אינו כולל מחסנים, ולכן לא ניתן לסווגו ככזה. ליאו בל ערער על החלטה זו, וטען כי פרשנות הוועדה לייעוד התכנון אינה נכונה. בית המשפט מסכים עם ליאו בל כי ייעוד הנכס צריך לכלול מחסנים, גם אם הדבר אינו מוזכר במפורש בתכנית, שכן מדובר בשימוש נלווה סביר למטרות המיועדות של הנכס (הכוללות בנקים, אולמות תצוגה ומשרדים). לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת ליאו בל, ומורה לעירייה לסווג את הנכס כמחסן לצורכי ארנונה. כתוצאה מכך מצטמצמות הוצאות המיסים של ליאו בל, והעירייה חויבה לשלם לליאו בל שכר טרחה בסך 15,000 ₪.