בש"פ 3488/17

תקציר

הערעור מתייחס לנגישותו של המערער לראיות האזנת סתר שנאספו על ידי המשטרה במהלך חקירת תיק פלילי נגדו. המערער טען כי צריכה להיות לו גישה לכל מוצרי האזנות הסתר, לרבות שיחות לא רלוונטיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי תיקון 75 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מרחיב את זכותו של הנאשם לעיין במוצרי האזנת סתר לא רלוונטיים. לשון התיקון ומטרתו, לצמצם את חשיפתן של טכניקות חקירה רגישות בפני גורמים בלתי מורשים, תמכו בפרשנות זו. בית המשפט התייחס גם לחלוקת העבודה בין המשטרה לפרקליטות בנוגע לסיווג מוצרי האזנת סתר. בית המשפט קבע כי האחריות למיון החומר מוטלת על הרשות החוקרת (המשטרה), כאשר הפרקליטות מפקחת ומוודאת כי הנאשם מקבל את החומר לו הוא זכאי. הפרקליטות אינה נדרשת להאזין לתוצרי האזנות הסתר עצמם, אך עליה לערוך בדיקה יסודית של הסיווג שנעשה על ידי המשטרה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות המערערת בדבר פגמים נוספים בהליך החקירה והסיווג. נמצא כי המדינה פיקחה כראוי על סיווג השיחות, למרות קשיים מסוימים בשל מחסומי שפה. בית המשפט הדגיש את החשיבות בכך שהפרקליטות תוציא הנחיות לפיקוח על עבודת המשטרה והמליץ לגיבשן אם הן לא קיימות כבר. לבסוף, קבע בית המשפט כי נסיבותיו הספציפיות של המקרה אינן מצדיקות חריגה מהעקרונות שנקבעו בדבר גישה לראיות האזנת סתר. הערעור בע"א 3504/17 נדחה, ורע"א 3488/17 התקבלה. הפרקליטות לא נדרשה להאזין לכל השיחות, ולא היה צורך לבחון מחדש את הליך הסיווג, אלא אם כן הגיש המערער בקשות ספציפיות לשיחות נוספות שיש בהן כדי לסייע להגנתו. פסק הדין ניתן ביום 22.6.2017.