בג"צ 39/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד אי אכיפתו של חוק עזר באשדוד המסדיר פתיחה וסגירה של עסקים, בפרט בשבת. העותר 4, שמונה כמפקח ללא שכר לפקח על ביצוע חוק העזר, הסמכתו נשללה, מה שהוביל אותו לבקש צדק. מנגד, טוענים העותרים 5 ו-6 כי אי אכיפת חוק העזר פוגעת בפרנסתם כבעלי עסקים שומרי שבת ומעניקה יתרון בלתי הוגן למתחרים. בית המשפט, בראשות השופט שמגר, קבע כי פרשנותו של ראש העיר לחוק העזר, שתאפשר לו להקנות סמכויות לאנשים שאינם במסגרת עובדי העירייה, אינה סבירה. הסדר כזה יהיה חסר פיקוח ובקרה ועלול להוביל לניגודי עניינים. הואיל וראש העיר אינו יכול להעניק סמכויות כאלה כדין, לא היה צורך לדון בחוקיות שלילת הסמכתה של העותרת 4. באשר לעותרים 1, 2 ו-3 התייחס בית המשפט לפסקי דין קודמים והדגיש כי קובלנות על עבירות חייבות להיות ספציפיות ומכוונות לאירועים מסוימים. תלונותיהם הכלליות לא עמדו בקריטריון זה. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים 5 ו-6, תוך שהוא מבדיל את מצבם ממקרה קודם של אישורי מס, וקובע כי מדיניות העירייה לא יצרה אפליה פסולה. השופט שינבאום והשופט כהן הסכימו עם קביעתו של השופט שמגר, אם כי השופט כהן הדגיש כי הגדרת "מפקח" בחוק העזר אינה מגבילה במפורש את התפקיד לעובדי עירייה. עם זאת, הוא הסכים כי לעותרת 4 אין זכות מהותית לתפקיד, שכן המינוי אינו מבטיח חידוש. כל עותר היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.