רע"א 10879/02

תקציר

במקרה שלפנינו, דן בית המשפט העליון בבקשה לערעור בעניין היטל השבחה שהוטל על חברת באולינג כפר סבא בע"מ. החברה הסבה מבנה ממחסן בוטנים לאולם ספורט באולינג לאחר שקיבלה היתר לשלוש שנים לחריגה זו מהשימוש המיועד. המחלוקת התמקדה בהערכת ההיטל, ובפרט בשיעור הפחת השנתי בגין הוצאות התאמה. בתחילה, שמאי מטעם ועדת התכנון המקומית קבע את ההיטל על בסיס חישוב השבחה של 50%, ואילו שמאי החברה הציע היטל נמוך משמעותית, תוך התחשבות בהוצאות התאמה בשיעור פחת של 10%. מונה שמאי מכריע, שהכיר בהוצאות התאמה מלאות אך השתמש בשיעור פחת שונה וכתוצאה מכך היטל גבוה יותר. החברה ערערה וטענה כי השיעור של 10% מתקנות מס הכנסה צריך להנחות פחת. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת החברה, והתיר את השיעור של 10%. אולם, בית המשפט המחוזי הפך זאת בקובעו כי תקנות מס הכנסה אינן חלות, והדגיש כי שומות היטל השבחה הן ספציפיות וכפופות לשיקול דעת שמאי ולא שיעור אחיד. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם בית המשפט המחוזי, אישר כי ההערכה המכרעת היא עניין של שיקול דעת מקצועי ואינה ניתנת לערעור משפטי מטעמים אלה. בית המשפט הדגיש את העיקרון של פחת כלכלי מדויק המשקף חיי נכס ולא שיעורים סטנדרטיים. פסק הדין הסופי החזיר את השמאות המכרעת בהיטל שנקבע על 69,808 שקל ודחה את ערעור החברה על הוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי.