ערר 6082/15

תקציר

ועדת הערר החליטה לדחות את הערר על דחיית היתר בנייה למתקן לטיפול בפסולת, שהוגש לפי הוראות תמ"א 4/16. הוועדה מצאה כי למוסדות התכנון שיקול דעת רחב לאשר או לדחות את הבקשה, ובמקרה זה הם דחו אותה בצדק בשל חשש סביר לפגיעה אפשרית במי תהום באזור הידרולוגי רגיש ביותר. שיקול דעת זה מוקנה למוסדות התכנון בתכניות מתאר ארציות החלות בכל רחבי הארץ, ולכן התוכניות אינן יכולות להתחשב בשיקולים התכנוניים הייחודיים של חלקת קרקע ספציפית. בעוד המומחה מטעם המבקש סבר כי ניתן לאשר את המתקן באמצעי מיגון מסוימים, הוועדה צידדה במומחי המשיבים, שהמליצו שלא לאשר את ההיתר בשל הסיכון הגבוה לזיהום מי תהום והפגיעה הפוטנציאלית במפעל ייצור משקאות סמוך. הוועדה הדגישה את חשיבות ההגנה על מי התהום ואת הצורך במציאת מקומות חלופיים למכון טיהור הפסולת, במיוחד לאור זמינותן של אפשרויות אחרות. ההחלטה התייחסה גם להיבט הפרוצדורלי, וציינה כי היעדר שיתוף הציבור בדיונים בבקשה היה פגם, אך בסופו של דבר בחרה הוועדה לפסוק לגופו של עניין, בהתחשב בזמן שחלף ובטיעוני המערער. בנוסף, דחתה הוועדה את הטענה להבטחה מנהלית המבוססת על התנהלות העירייה, וקבעה כי הוועדה המקומית היא גוף נפרד מהעירייה ועליה מוטלת חובה אובייקטיבית לבחון את הבקשה ולשקול את כל חוות הדעת וההתנגדויות הרלוונטיות.