ת"א 30245-09-16

תקציר

השופט עמית כהן קבע כי יש לדחות את תביעת התובעים לירושה בדמות קרקע במושב בית שקמה. ראשית, משום שהתביעה התיישנה, ושנית, לגופה, שכן התובעים אינם זכאים לירושה. תקופת ההתיישנות החלה על התביעה הינה שבע שנים והחלה לא יאוחר מיום 5.7.2004, ואילו התביעה הוגשה בספטמבר 2016 ולפיכך התיישנה. גם לגופו של עניין, טענת התובעים כי השלימו את ההליכים הנדרשים להקצאת הקרקע לפני החלטת ההקפאה אינה משכנעת. לא ניתן היה להקצות את הקרקע המדוברת לתובעים בעת החלטת ההקפאה משום שכל תקן הקרקע של ההתנחלות היה מאויש. יתר על כן, התובעים היו מודעים לכך שלא ניתן להקצות להם את הקרקע בשל החלטות ההקפאה כבר בשנת 2003. השופט דחה גם את טענת התובעים בנוגע לתוכנית משנת 1972, שלטענתם מזכה אותם בקרקע. השופט קבע כי הרלוונטיות של התוכנית לא נטענה די הצורך וכי בכל מקרה אין בה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. הטעות בתוכנית, שהחריגה מגרש מאויש תוך הכללת חלקת קרקע לא מאוישת, לא הייתה רלוונטית להליכי הקצאת הקרקע. בנוסף, ידיעת התובעים על התכנית סתרה את טענותיהם. לבסוף הורה השופט לתובעים לשלם למינהל מקרקעי ישראל הוצאות בסך 40,000 ₪ ולאגודה החקלאית הוצאות מופחתות בסך 10,000 ₪.