ע"א 2901/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מחלוקת משפטית ארוכת שנים סביב בעלות על קרקע ופיצויים. המערערים ביקשו לבטל פסקי דין קודמים שיצאו נגדם, קרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיולי 2009 ופסק הדין של בית המשפט העליון מיולי 2011. תמצית טענתם הייתה, כי פסקי דין אלה הושגו במרמה, שכן המשיבים הציגו לכאורה מצג שווא בדבר זמינות עתודות מקרקעין לצורכי פיצוי. לטענתם, פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתם לפיצויים לפי חוק רכישת מקרקעין, התבסס על מידע מטעה שמסרו המשיבים. עם זאת, בית המשפט המחוזי, בפסק דינו ממרץ 2020, לא מצא כל הצדקה לטענות המרמה של המערערים וקבע כי גם אם היו נכונות, תוצאת המשפטים הקודמים לא הייתה משתנה. הערעור הנוכחי לבית המשפט העליון, תוך חזרה על טענותיהם הקודמות של המערערים, נדחה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על עדויות וראיות רבות. זאת ועוד, היא אישרה את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא עמדו בתנאים לביטול פסקי הדין הקודמים בעילה של מרמה. משכך, אימץ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי אין נפקות של משוא פנים וכי טענות המערערים חסרות שחר. פסק דין זה מחזק את קביעותיה של הערכאה הנמוכה יותר ומאשר את דחיית בקשת המערערים לפיצוי במקרקעין חלופיים ולפיצוי כספי.