רע"ב 2223/21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לשחרור מוקדם מהכלא, שנדחתה. ההחלטה מתבססת על היסטוריית הרצידיביזם של הפונה למרות הזדמנויות קודמות לשחרור מוקדם, כמו גם על סירובו לעבור טיפול מומלץ בהתמכרויות. השופט מדגיש את התקדים הידוע לפיו לאסירים אין זכות מוחלטת לשחרור מוקדם, ויש לראות בהחלטת ועדת השחרורים סבירה בהתחשב באמות המידה הקבועות בסעיף 9 לחוק שחרור מותנה ממאסר. קריטריונים אלה כוללים הערכת הסיכון לשלום הציבור, פוטנציאל השיקום של האסיר והתנהגותו בכלא, בהתחשב בהרשעותיו בעבר ובכל מעורבות בסמים מסוכנים. השופט מציין כי הפרתו הקודמת של המבקש את תנאי השחרור המוקדם מציבה משוכה גבוהה שיש להתגבר עליה בבניית אמון בבקשת שחרור נוספת וכי התנהגותו העבריינית של המבקש לאחרונה התרחשה בעת שריצה עונש מאסר קודם. מבלי להצדיק את החלטת ועדת השחרורים רק בנקודה זו, השופט מכיר גם בסירובו של המבקש לעבור טיפול בהתמכרויות, שהוא שיקול רלוונטי. הבקשה לשחרור מוקדם נדחית, והשופט מעודד את הפונה לעסוק בתוכנית הטיפול. החלטה זו היא סופית, ולא יינתן ערעור נוסף.