רע"א 55121-06-22

תקציר

המבקש, ר.א., ביקש לערער על החלטת בית משפט השלום בהרצליה לדחות את בקשתם למחוק סעיפים מכתב ההגנה של חברת הביטוח המשיבה בנוגע לתביעה לתגמולי ביטוח בעקבות תאונת דרכים. הבקשה בפני בית המשפט התמקדה בשתי טענות עיקריות: האחת, כי כתב ההגנה סטה מעילות הדחייה שנקבעו בהכחשה הראשונית של חברת הביטוח את תביעת המבקש, והשנייה, כי המבקשת הפרה את חובת הגילוי שלה. חברת הביטוח התנגדה לבקשה, בנימוק של עקרונות של בהירות וצורך להגדיר אחריות אמיתית. עוד טענה החברה כי המבקש לא הגיש את הבקשה בתוך פרק הזמן הנדרש ופעל בחוסר תום לב. בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי די היה בכתב ההגנה ליידע את המבקש בדבר כל עילות הדחייה, לרבות טענת ההתיישנות. לאחר שבחן את בקשת רשות הערעור, מצא בית המשפט כי החלטתו של בית משפט קמא שלא למחוק את טענת ההתיישנות מההגנה הייתה סבירה ומבוססת מבחינה משפטית. עם זאת, בית המשפט הלין על טיפולו של בית משפט קמא בטענת הפרת חובת הגילוי, שלא הוזכרה במכתב הדחייה אך נכללה בכתב ההגנה. מאחר שטענה זו הקימה למבקש חיסרון, קבע בית המשפט כי לא היה מקום לכלול אותה בכתב ההגנה, שכן היא נוגדת את הנחיות המפקח על הביטוח ואת הפסיקה הקבועה. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת רשות הערעור בחלקה, והורה למחוק את סעיף 12 לחלק השלישי של כתב ההגנה, שעניינו טענת חובת הגילוי. שאר ההגנה נותרה ללא שינוי. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות, והפיקדון של המבקש הוחזר. ההחלטה ניתנה שלא בפניו ביום 21.12.2022.