ת"א 9386-10-14

תקציר

התובע, מר רזי רום, התקשר במספר הסכמים עם הנתבעים לרכישת 16% ממניות שתי חברות זרות בבעלות הנתבעים 1 ו-4. המניות היו של קרקע הממוקמת בפאתי סופיה, בולגריה. ההסכמים התבססו על מצגים אישיים והבטחות של הנתבעת 1 בדבר אישורים רגולטוריים ופרויקט בנייה. סעיף מרכזי בהסכמים העניק לתובע זכות למכור את מניותיו בחזרה לנתבעים אם יבוטל הסכם הבנייה. התובע טען כי יש לממש את זכות המכירה החוזרת לפי שיקול דעתו ללא הגבלת זמן מוגדרת. הנתבעים טענו כי יש לממש את הזכות תוך זמן סביר. בית המשפט מצא כי זכותו של התובע למכור את מניותיו אכן נגרמה עקב ביטול הסכם הבנייה, וכי פרק זמן סביר למימוש זכות זו הוא מספר חודשים ולא שנים. עוד מצא בית המשפט כי לשני הצדדים אינטרס משותף לדחות את מימוש זכות זו למציאת קונה צד ג' למקרקעין, וכי הצהרותיו של התובע על שמירת זכותו, יחד עם חוסר התגובה של הנתבעים, הצביעו על הסכמה מכללא להארכת פרק הזמן. לפיכך, קבע בית המשפט כי הודעת התובע על מימוש הזכות בשנת 2014 ניתנה בתוך זמן סביר. בנוסף, בחן בית המשפט את טענות התובע בדבר כספים שלא שולמו מחברת הבנייה וערבות בנקאית אבודה, ולא מצא כל הצדקה לטענות אלה. כמו כן חויב התובע לשלם את חלקו בהוצאות החברות, אך סכום זה כבר הוסדר ושולם. כתוצאה מכך, הטענה העיקרית התקבלה באופן חלקי. הנתבעים 1, 2 ו-3 חויבו להשיב לתובע את התמורה בגין המניות, ביחד ולחוד, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הנתבע 4 היה חייב בסכום ששולם עבור מניותיה של חברה אחת, גם כן עם הפרשי ריבית והצמדה. התביעה שכנגד נדחתה, והנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪.