ע"א 2333/04

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שפסק למערער, קשיש, 15,000 ₪ כפיצוי בגין נזקי גוף. המערער תבע את המשיב, "מרכז יום לקשישים", על כך שלא פיקח עליו כראוי וגרם לו ליפול ולפצוע את עצמו. הצדדים הסכימו על שיטת פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. המערער שמר לעצמו את הזכות לטעון כי לא ננטש על ידי המשיב בדרכו לביתו. בית משפט קמא לא חייב את המשיב ופסק למערער פיצוי מינימלי. דעת הרוב של השופט ש' ברלינר והשופט י' אלרון מוצאת כי הצדדים הסכימו כדין לשיטת הפשרה, וטענות המערער להפך נדחות. אין להתערב בפסק הדין, בהיותו פשרה, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שאינן חלות במקרה זה. הגם שבית המשפט יכול היה לחלק פיצויים בין הצדדים, פסק הדין, הפוסק למערערת פיצוי מסוים, אינו חורג באופן משמעותי ממתחם הסבירות. לפיכך, הערעור נדחה. השופט י' עמית, בדעה מסכמת, מסכים כי יש לדחות את הערעור אך מטעמים שונים. עמית מטיל ספק בתוקפה של הסכמת הצדדים לשיטת הפשרה בשל הסתייגויות המערערת מעובדות המקרה. עם זאת, עמית סבור כי יש להעביר את המחלוקת העובדתית להכרעה בבית משפט קמא בדרך הרגילה או בדרך פשרה אחרת המוסכמת במפורש על הצדדים. עמית גם לא יטיל על המערער הוצאות כלשהן בשל התנהלות עורך דינו.