בא"ש 3493-10-22

תקציר

בית המשפט מצא כי יש די ראיות לכאורה כדי לתמוך בהחלטת השוטר לשלול את רישיונו של המבקש ואת רישום הרכב. מהראיות עולה כי המבקש נהג תחת השפעת אלכוהול. לשוטר שעצר את רכבו של המבקש היה חשד סביר להאמין כי המבקש היה שיכור. המבקש נכשל בבדיקות פיכחון מרובות וסירב להיענות לבדיקת הנשיפה, המהווה עבירה לפי פקודת התעבורה. כמו כן, בית המשפט הכיר בסכנה הנשקפת מנהיגה בשכרות ובצורך להגן על הציבור מפני התנהגות כזו, והצדיק את שלילת זכויות הנהיגה של המבקש. בית המשפט דן גם בטענת המבקש כי הקצין שגה כשהורה על גרירת הרכב כאשר לא היה מי שינהג בו. השופט קבע כי השוטר פעל בסבירות, שכן המבקש לא סיפק כל חלופה קונקרטית, והמבקש, בהיותו שיכור, לא היה מסוגל לנהוג ברכב בבטחה. נוכח היעדר פגמים בהליך קבלת ההחלטות של הקצין, דחה בית המשפט את הבקשות, והותיר על כנו את שלילת הרישיון ורישום הרכב. פסק דין זה נועד להעביר מסר ברור בדבר חומרתה של נהיגה בשכרות והצורך בנקיטת פעולה נחרצת למיגור תופעה מסוכנת זו.