רע"פ 3202/16

תקציר

בהחלטה בעניין בקשת הדחייה קבע בית המשפט כי הבקשה לא הציגה שאלה משפטית משמעותית מעבר לאינטרסים של הצדדים, ואף לא היה חשש לעוול של ממש או לעיוות דין. מסקנה זו מתיישבת עם פסקי דין קודמים כגון בן דוד נ' מדינת ישראל ועוד. בית המשפט הסכים עם ממצאים קודמים לפיהם המבקש זנח למעשה את טענתו להמצאה כדין בכך שדחה את ערעורו עד לאחר מתן פסק הדין ומימוש גזר הדין. למרות שבית המשפט החליט לבחון את טיעוניו המשפטיים של המבקש בקצרה לשם הבהרה, הוא שב ואישר כי תקנה 44א לפקודת התעבורה והליכי גזר דין ומעצר מקוצר (TASSDP) מתווה "חזקת מסירה". מחזקה זו משתמע כי הודעות בגין עבירות תעבורה נחשבות כאילו נמסרו כדין אם נשלחו בדואר רשום ואינן שנויות במחלוקת בשל נסיבות שאינן בשליטת הנמען. כמו כן, סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי קובע תנאים להגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה מסוימות, תוך שימת דגש על הודעה בטווחי זמן מוגדרים, אלא אם כן חלים חריגים. חזקת המסירה חלה על עבירות קנס ועבירות לפי פקודת התעבורה, כגון עבירת המהירות בעניינו של המבקש, כפי שנתמכת בערעורים אזרחיים קודמים כמו פדידה נ' מדינת ישראל. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הבקשה ב-18 במאי 2016, ואישר פסיקות קודמות של בית המשפט.